על הלוגו של המאפייה אפשר לראות את דג׳ורה וחוסני, זוג שהחל את סיפורם בעיר בוכרה שבאוזבקיסטן, אי שם בשנות ה-30.
סיפורם מתחיל במציאות קשה – בשנת 1939, כאשר מלחמת העולם השנייה פגעה במולדתם.
העוני השתלט על חייהם, והמשטר הסובייטי קבע מגבלות קשות, עם כיכר לחם אחת לכל משפחה.

במשפחות גדולות, שבהן לכל ילד היו שמונה אחים, כיכר הלחם לא הספיקה.
מתוך הכאב והקושי, נולדה יצירתיות: הם החלו לאפות לחמים ומאפים בבית, כשהטאבון המשפחתי הפך למקום של חום ושל תקווה.
הכנת המאפים הפכה לתהליך שמילא את הבית בניחוחות שהזכירו להם את העבר, את המשפחה, ואת המסורת.

כשהם גדלו ונישאו, בנו טאבון בחצר הביתית ואפו לחמים על אש חיה למשפחה המורחבת.

בשנת 1986, לאחר שנים של חלומות על ירושלים, עלו לישראל והקימו את המאפייה ומסעדת "ירושלים" בעיר רמלה.
חוסני, עם ידיה המיומנות, דאגה שכל לחם יהיה מושלם – טכניקת ההדבקה שלה של הבצקים על האבנים הייתה ייחודית,
ואפילו הייתה יודעת מתי הטמפרטורה מדויקת, גם בלי מד טמפרטורה.
דג׳ורה לקח על עצמו את נושא השיווק ובדרכו שלו השאיר את חותמו בשוק רמלה המפורסם, שם השמיע את סיפורם בכל ביס.

עם כל שנה שעברה, העסק פרח וצבר לקוחות מכל קצוות הארץ. המתכון ששרד את מלחמת העולם השנייה רק השתבח עם הזמן, וכל לקוח שזכה לטעום את הלחם היה חלק מהמסע שלהם.

ועכשיו, כשהמאפייה הבוכרית האותנטית נפתחת בירושלים, זהו רגע של הגשמת חלום.
כל ביס לחם הוא חיבור לאירועים, לזיכרונות, ולתשוקה לשמר את המסורת.
חוסני ודג׳ורה לא רק שהביאו את המתכונים, אלא גם את אהבתם הגדולה, ועם כל לחם שנאפה, הם משתפים את הסיפור של משפחתם – סיפור של עמידות, אהבה והמשכיות.